בקבוקי יין

המתיישנים הגדולים…


חובבי יין בכל העולם מכירים את המושג “יין מתיישן” וידועה גם האימרה “יין אדום שמשתבח עם השנים”. אם כן מהו יין מתיישן וכיצד ניתן לקבוע בישראל את מידת איכותו של יין מבציר ישן ששוכב במרתף או במקרר היין המקצועי שרכשתם? האם מיתוס היין המשתבח עם הזמן מצדיק את ערכו? האם עולם היין נהנה להמליך מלכים של יין?

אין ספק, תחביב אספנות יין מתיישן הינו יקר לכל הדעות. יין הינו מוצר חקלאי אמנם, אך טיבו כ”מנייה” שוות ערך והתשואה ידועה למי שעסקינן בתעשייה העולמית. קשה להסביר במושגים רציונאליים כיצד יין פלוני אחד יעלה לצרכנים 50 שקלים בעוד אחר שיעלה 100 ₪, 200 ₪ או…..20,000 יורו.

מותגי העל של היינות העולמים היו ונשארו שמרנים. סודם שמור לבורגנות האמיתית של עולם היין. שמם נקשר באחוזות עתיקות ובמשפחות אריסטוקרטיות מאירופה. ואם אמרנו אירופה, הרי שבעיקר בצרפת. מדויק יותר יהיה לציין “בורדו” אם רציתם בלנד של קברנה-מרלו-קברנה פראנק-פטי ורדו מדרום ארץ הבאגט, או שמא אתם מעדיפים את הייחוס הצפוני של אותה המדינה ממש במחוזות הקרים של בורגון, שם תמצאו את זן הפינו נואר. האציל מבורגון הם מכנים אותו. והוא אכן כזה.
שמות כמו שאטו לאפיט, שאטו פטרוס, מוטון רוטשילד, לאטור ואחרים הינם פסגת יינות התעשייה שמכלכלת עצמה שנים רבות. והם אכן מתיישנים גדולים ,למעלה מ 20, 30, 40 ו אפילו 50 שנה…..ולמי שלא מצוי בשמות אלה, נציין רק כאנלוגיה ,תעשיה אחרת, כאילו אמרנו “פרארי, למבורגיני, אסטון מרטין או כל מכונית על אחרת שגורמת לכל גבר או אישה ריגוש מסוים כאשר הם ישובים באחת שכזאת.

גם הצפון הקר של בורגון מציע ייחוס, יוקרה ובדלנות צרפתית אופיינית עם שם כמו “רומנה-קונטי”, הכפר המנומנם שמוציא את אחד מן היינות הכי יוצאי דופן ויקרים בעולם. אוקי, נדמה שהבנתם את הדובדבן שבקצפת, אך מהו בכלל יין מתיישן גדול?

בעולם היין קיימת הסכמה כי יינות מתיישנים גדולים מצליחים להשתבח גם בחלוף 20 או 25 שנה. יש כאלה שמצליחים אפילו לחגוג יומולדת 50. מדובר אבל בכל אופן בתופעה יוצאת דופן מכיוון ששאר יינות העולם המשובחים והמתיישנים אינם מצליחים לשרוד תקופה של למעלה מ 20 שנה. בישראל רוב היינות האיכותיים ישתבחו עד 5 שנים. אחרים יגלו איכות טובה גם כעבור 10 שנים ואפילו ידועים יינות שחגגו 15 שנים ועדיין היו במיטבם. מעבר לכך זה רק המזל.

חביות יין

היין הצעיר ידגיש ברוב היינות את עוצמת מקור הפרי, הענב עצמו. יין שהתבגר ועבר חמצון איטי בבקבוק ,יהיה פחות פירותי אמנם, אך ידגיש אלמנטים אחרים ביין, מבנה רך, רמזים לעץ, אדמה, ארומות תבלינים וכד’. הצרפתים מכנים זאת ה”בוקה” של היין (זר פרחים) ואכן חובב יין הטועם יינות כאלה, ישר שם לב לשינויים שהיין עבר במהלך שנות היישון שלו אצלו במרתף או במקרר היין.
שימו לב שזמן התיישנות ארוך של יין בחבית אלון אינו קובע שהיין התיישן שהרי צריך לעבור זמן משמעותי כאמור מיום הבציר כדי לקבוע זאת. גם בקבוק הזכוכית של היין מסייע בהתיישנות כאשר חמצן חודר לתוכו דרך פקק השעם ומרכך את היין מעט, מעדן אותו, מעגל פינות חדות של היין הצעיר.

היקבים הגדולים בישראל נוהגים לקיים סדרות עלית של יינות הדגל שלהם. מדובר כאמור ביינות מן המשובחים ביותר של היקב, שמצליחים לצאת לשווקים רק כאשר שנת הבציר הייתה טובה דיו, ללא חמסינים של אוגוסט או קרות של לפני אביב. יינות הדגל נבצרים בחלקות הטובות ביותר עובדה שאכן תסייע להם להיות מתיישנים ישראלים גאים. משתבחים עם הזמן וראויים לככב בכל תחרות.
דוגמאות לשני יינות מעניינים ששווה לציין הם למשל את קברנה סוביניון הדגל של יקבי ברקן ששם המותג שלו הוא “סופרייר”. זהו יין שזקני השבט זוכרים כבר באמצע שנות ה 90. יין מהודר זה שמתהדר בבקבוק עב כרס וגדול מידות ידע לספק לחובבי היינות המתיישנים בצירים בלתי נשכחים. מדליות זהב בתחרויות יין באירופה ובאמריקה. בצירים של 2000, 2003, 2007 או 2008 הינם עדיין נחשקים בקרב המבינים. והאספנים. יינות אלה מגלים חדות, עוצמה, צבע יציב וסמיכות טעמים מרשימה ויוצאת דופן גם לאחר 10 או 15 שנה.


superiur-2003

סדרה אחרת של יקב סגל, ששם יין הדגל שלה הלא הוא קברנה סוביניון לא מסונן, ידועה גם מעבר לים באמריקה הרחוקה, כאשר התפרסם היין בטעימת החגים המסורתית בקהילה היהודית בניו יורק בשנת 2006. היין הוכתר לטוב ביותר בטעימה וקנה לו אוהדים ואספנים רבים גם בישראל. הבקבוק הברבורי המיוחד ותווית עשויה גפת ענבים ושאריות עלי עץ תות הם תפאורה יוצאת דופן ליין זה שבצירים שונים שלו הפכו לרבי מכר. בין הבצירים, 2004, 2007, 2008 ואפילו ישנם עדיין שמחזיקים את בציר 1999.

הירשמו למועדון כבר עכשיו!

אני מאשר קבלת חומר פרסומי ואת תנאי המועדון

 

מדריך היין

הוסף תגובה

נגישות
עגלת הקניות שלך
0