בועות של אושר

סוף השנה האזרחית מתקרבת אלינו בצעדים בטוחים, עובדה שבוודאי תוציא ממדפי החנויות שלל יינות מבעבעים בצבעים שונים וטעמים מגוונים. כיצד קרתה המהפכה המבעבעת בישראל שלנו, שלא ידעה כלל להגות נכונה שמות כמו: קאווה, למברוסקו, פרוסקו ושאר החברים המרעננים? בכתבה שלפניכם נסקור את כל מה שהביא את הישראלים להרגיש את היין שלהם מבעבע

אם הייתם עוצרים אדם ברחוב בתל אביב לפני 10 או 15 שנה ושואלים אותו מה זה קאווה או למברוסקו? היה בוודאי פונה אליכם הנשאל המופתע שאולי מדובר בשמות של מכוניות איטלקיות או כפר פסטוראלי. עולם המושגים המבעבע של הישראלי הממוצע באותן השנים כלל את המונח הגנרי "שמפנייה" שהיה נשלף מהלקסיקון הצברי בכל פעם שהגישו לנו בחתונה של הבת דודה משהו ורוד או אדום עם בועות של פחמן דו חמצני בתוכו, שבעיקר גרם לנו לפזז ביתר קלילות וללא עכבות על רחבת הריקודים.

תעשיית המבעבעים המקומית כללה פעם שמות נוסטלגיים כמו "פנטזיה" שהיו סוג של שיכר ענבים מתקתק עם בועות פחמן דו חמצני. בישראל לא נתקיימה תרבות אירופאית אפריטיפית של הגשת משקה מבעבע דוגמת השמפניה הצרפתית לפני ארוחה עשירה ולמען האמת גם לא במהלכה. הבלבול של הצרכנים נובע אם כן מחוסר במידע בסיסי וחוסר ניסיון מוחלט. מה שחווה האדם הצרפתי במהלך חייו הקולינאריים לא חווה כנראה הישראלי הממוצע.

המהפכה הגיעה דרך ייבוא מוגבר למחוזותינו באמצע שנות האלפיים, שאז הורידו את המס הגבוה על יינות מבעבעים, ושפע בקבוקים מלאי מרץ ובועות נחתו בחופינו. והם היו מרעננים להפליא, לא יקרים כאמור ונוסחים בנו תחושת ביטחון וסטייל אירופאי.

ראשונה הייתה זו ה CAVA הספרדית, ואם נדייק אז בוודאי נאמר קטלונית ולא ספרדית. בשפה הקטאלנית פירוש המילה CAVA הוא אותה מערה, מרתף, CAVE באנגלית אם תרצו, אליה מוכנסים בקבוקי היין המבעבע הנפוץ הזה. שם הם נכנסים למעין גומחות במצב של שכיבה ומחכים לתורן להיות מוכנות. רוב רובו של יין מבעבע קטלוני גאה זה נעשה "בשיטה המסורתית" כמו בחבל שמפיין הצרפתי הנודע בעולם ליינות מבעבעים, אליו נתייחס מיד.

שיטה המסורתית היא האיכותית בין היינות המבעבעים כשעיקרה, עשיית היין הבסיסי עד לרמת יובש מוחלט ומיד לאחר מכן הוספת תירוש ענבים נוסף (הצרפתים נוהגים לכנותו "ליקר") בתוספת מחודשת של שמרים. הבקבוק נאטם בטבעת מתכת על מנת לעמוד בלחץ שייווצר על ידי השמרים, הנוטלים את הסוכר בתוך בקבוק היין אליו הוספנו תירוש כאמור, והופכים אותו לאלכוהול.

פעולה זו משחררת את הבועות הקטנות והמענגות של פחמן דו חמצני. בסוף התהליך פותחים את סגר המתכת בעוצמה וכל שאריות השמרים יוצאות החוצה. בקבוק זה מבוקבק שוב והרי לנו מבעבע חגיגי שנעשה בשיטה המסורתית, שהיא ללא ספק האיכותית בעולם, שכן בועות ממבעבעים אלה בין אם מדובר בשמפניה צרפתית, קאווה איכותית קטלונית או פרוסקו איטלקי, קטנות משמעותית מהבועות הגדולות שאתם פוגשים במשקאות זולים יותר שאינם עשויים בשיטה המסורתית.

קחו למשל את הלמברוסקו שמוצאו האיטלקי במחוז מרכז המדינה באמילייה רומאנייה, שמוכר בוודאי לכל בחורה ארצישראלית. הבועות שהתקבלו ביין מבעבע זה הינם כתוצאה של החדרה בלחץ של פחמן דו חמצני ולא בדרך טבעית מסורתית כפי שהוסבר תחילה. מתקבל יין מבעבע, זול להפקה ועשיר בבועות גדולות ודשנות, שבהחלט נוטות להתפוצץ מוקדם יותר על פני שטח הכוס שלכם. וזוהי כאמור לא עוד סתם כוס של יין בצורה הקלאסית של פרח הטוליפ, כי אם כוס צרה ומוארכת, FLUET אשר שומרת על שטח פנים קטן עם האטמוספירה על מנת שהבועות שלכם לא יתפוגגו מהר מדיי.

סגנונות הטעמים והצבעים של הלמברוסקו האיטלקי כוללים את זה הלבן, האדום והרוזה הורוד משהו וטעמי היין השולטים הם סגנון החצי יבש, כלומר שימו לב חברים, מדובר ביין מבעבע מתקתק לחלוטין.

סגנונות מבעבעים איכותיים בשיטה המסורתית (שמפנייה, קאווה או פרוסקו) כוללים גם את המבעבעים היבשים הנקראים בפי כל כ BRUT ואפילו כמה כאלה המכונים מאוד יבשים, כלומר EXTRA DRY.

ידוע שמשקאות יבשים עם חמיצות גבוהה יחסית טובים כמתאבנים בהגשת האפריטיף לפני הארוחה. ואכן לא מעט חמיצות יש במשקאות איכותיים אלה המסייעים לכם לשטוף את החך שלכם מכל פיסת שומן או שארית סוכר. ישנן גם שמפניות מיוחדות שניתן ליישנן לשנים ארוכות, והרי קצת חמיצות ופחמן דו חמצני אכן מסייעים להן בכך, אך ברור שעיקר התהילה של משקאות אלה מגיע בחגיגת סוף השנה, חג המולד המשפחתי או הרמת כוסית חגיגית לאחר ניצחון ישראלי בכדורסל או כדורגל.

כשמקררים מבעבעים אלה, מומלץ לא להשכיב במקרר הביתי שלכם כי אם להעמיד, על מנת לא לייצר לחץ בשכיבה על צוואר הבקבוק. השתייה פשוטה ונעימה אך בכל מקרה לא לשכוח שיינות מבעבעים מוגשים ממש קרים. לא בערך ולא כמעט. אם בחרתם במבעבע איכותי יבש בארוחה ובא לכם גם לשלב יין אדום למשל, הרי שאתם יכולים לעשות זאת שכן יינות מבעבעים יבשים דוגמת שמפנייה או האחרים, מלווים ארוחה מתחילתה ועד סופה מבלי קשר לאיזה יין אדום מרכזי עומד עוד רגע לעלות על השולחן.

עולם המבעבעים התרחב לאחרונה במחוזותינו והישראלים נהנים מצירופו לארוחות חג, מפגשים בבית או אפילו בפארק הירוק. כך נוצרו להם משקאות מבעבעים ברמת אלכוהול נמוכה של ממש, 4.5-5% אלכוהול, שעוזרים לנו לשתות יותר ולהשתכר פחות. יינות חגיגיים אלה הנפוצים גם באירופה נותנים מענה לא רק למי שמתחיל את דרכו בעולם היין המבעבע ומבקש זמן להסתגלות אל אלכוהול, אלא פונה גם למנוסים יותר המבקשים להעביר ערב כייפי בין חברים. לאחרונה הושק לחנויות משקה כזה העונה לשם Vinichi (ויניצ'י) שאליו נכנסו טעמי פירות נפוצים כמו אפרסק,רימון ופירות יער. המשקה הקליל שמתייצב ברמת אלכוהול נמוכה של 4.5%, משלים את המהפכה של המבעבעים שעשו דרכם לישראל בעיקר ב 10 שנים האחרונות ונסחו בנו ביטחון והנאה שבשתייה חברתית. חליצה נעימה!

הירשמו למועדון כבר עכשיו!

אני מאשר קבלת חומר פרסומי ואת תנאי המועדון

מדריך היין

הוסף תגובה

נגישות
עגלת הקניות שלך
0